עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
חברים
נערת סיפוריםאנונימיתLonelyGirlעוד מוזרה בעולםgirle lifeall i need is my self :)
tearsזהו כל סיפור חיי :-)MeshiGhost DogcosmicBFFAbiB
נושאים
המשפטים שלי

◀אם מכונות יכולות לטעות,תתטעו ואל תתביישו בזה-תזכרו בכל זאת מי יצר את המכונות האלה...
◀גם כשתיפול תנחת,גם כשתצעק בסופו של דבר תשתוק,גם כשתכעס תחזור לשמוח,גם כתיפצע זה יעבור,גם כשתבכה הבכי יעצור....לכל דבר יש צד טוב כמו שלכל דבר טוב יש צד רע.
◀גם אם יהיה דבר כזה מכונת זמן,תמיד תזכור:אתה בונה לעצמך את העתיד,אתה משלם על העבר,ואתה חיי את ההווה.
◀אף אחד לא יכול לשנות אופי של בן אדם,הוא ישנה את האופי שלו לפי רצונו.
◀אתה לא יכול להצליח במשהו כשאתה עדיין עסוק במשהו אחר.אולי בגלל זה עדיין לא המציאו חיי נצח או תרופה נגד הסרטן-זה אפשרי אבל בני פשוט עסוקים במלחמות...
◀אל תשפטו רק לפי יופי,יופי נשפט לפי האופי.
◀הבלתי צפוי בא ממשהו צפוי.
◀לא תמיד השמיים הם הגבול,ליקום הזה אין גבול וודאי אבל אתה כן יכול לעבור אותו בעזרת המוטיבציה.
◀כשבן אדם מראה שלא אכפת לו,ממש אכפת לו.כשבן נראה הכי חזק שיש,הוא הבן האדם הכי חלש שיש,כשבן אדם נראה שמח הוא יכול להיות עצוב מבפנים,כשבן אדם שותק-זה הכול ביחד.
◀בני אדם מתלוננים שהעולם אכזר כל כך אבל שוכחים מי הפך אותו לכזה.
◀בני אדם שואלים איך זה למות אבל אף אחד לא רוצה לבדוק את זה.בני אדם טוענים כי הם רוצים שהעולם יהיה מושלם אבל אף אחד לא באמת התאמץ להפוך אותו לכזה.בני אדם מצטטים שאפשר להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי אבל לא מבינים שדווקא יש דברים בלתי אפשריים.אז למה בני אדם כל כך מתמקדים בדברים שהם לא יכולים לעשות,לא מנסים,ובכלל לא רוצים לנסות?

הטרנט שבין האפלה

03/05/2015 18:15
very strange girl
הטרנט שבין האפלה, סיפור, פרק 1
המחבוא שלנו צפוף לגמרי.
כולם נצמדים אחד לשני ואני שומעת בגל אחד גבוה מכת רעידות שעוברת לכולם בתוך הגוף.
זה גורם לי לרעוד אפילו יותר חזק משרעדתי לפני כן.
"יהיה בסדר".אומרת לנו גברת ג'ו ומסמנת לנו להיות בשקט.
השתיקה הזאת-רק גורמת לכולם פחד חזק יותר.היא מעצבנת אותי.
השתיקה היא האימה עצמה.היא עוברת בין כל אחד וגורמת לו להפסיק לזוז,להפסיק לרעוד,להפסיק לדבר...היא גורמת לי להרגיש מתה.
"שתיקה היא חולשה".אני נזכרת במר ג'ו.
אני רוצה לצעוק,להתפרץ מול כולם,להוציא את הכעס הזה,להוציא את השטניות להרוס את הכול,להעילם,למות.אני עוצמת את עיניי,בתקווה למחרת.
"יום חדש הוא גם התחלה חדשה."אני שוב נזכרת במר ג'ו ומצוטטת אותו במחשבותיי.
אבל השתיקה הזאת מונעת ממני להיזכר בו טוב יותר,היא מערפלת אותי מבפנים ואוכלת אותי לאט לאט.
לבסוף היא מטיילת בתוך הגוף שלי ומגיעה לגרוני,מציבה שם גוש ענק בגרון וצוחקת,צוחקת בשקט.
אני נושמת מהר יותר,מרגישה כאילו מישהו חונק אותי,לא מצליחה לזוז ,לא מצליחה להסתכל להם בפנים.ופתאום.דפיקות באמצע החשכה,באמצע האימה שמתגברת...
ואז,השתיקה נעלמת ממני אבל אני לא מצליחה להשחיל מילה.
"אני אבדוק מה קורה.שלא תעזו לצאת מפה."פונה אלינו גברת ג'ו בהחלטיות ובכעס ומלטפת את שערינו.
כולנו מרגישים אותו הדבר.היא לא תחזור חזרה.
"מה היא עושה?"לוחש רון.לבסוף אני פונה להביט בו,הוא מפוחד כל כך.
הוא נראה מפוחד יותר ממני.אני רואה את עיניו נוצצות,קורנות מפחד וחרדה,פניו נוטפות זיעה בלתי פוסקת.
"מה שצריך כנראה".אני שומעת את קולה של אלה-מנסה לנחם.
"ומה אם היא לא תחזור?"שואל רון למרות שהתשובה לכך ברורה.אין מענה.
"התשובה ברורה לך."אני מתעשטת ומשיבה לו,ראשי מורכן.
"את רוצה לומר ש...היא לא תחזור?את לא מאמינה בה?"הוא מביט עליי בכעס.
אני מסתכלת ורואה איך הוא מנסה לחפש פרצופי נחמה מעודדים אבל לא מוצא כאלה.
"זה לא שאני לא מאמינה בה,רון.פשוט אם טרנט עומד מאחורי הדלת הזאת-אין לה סיכוי לשרוד מולו.
"אני עונה לו.
"אבל אם היא יודעת את זה,למה היא בכל זאת הלכה לפתוח את הדלת?"שואל דניאל הקטן שמתערב בשיחה.
ואז אני חושבת לרגע.דניאל צודק במשהו.
אני נרתעת."כדי להציל אותנו."
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מאי 2015  (9)